Keloid - קלואיד
☆ בתוצאות 2022 של Stiftung Warentest מגרמניה, שביעות הרצון של הצרכנים מ-ModelDerm הייתה נמוכה רק במעט בהשוואה לייעוץ טלרפואי בתשלום.
קלואיד לאחר ניתוח על פרק כף היד שטופל בזריקת טריאמצינולון תוך נגע. אזור אריתמה השקועה בצד שמאל הוא האזור המטופל.
קלואידים ליניאריים. כאשר הם מתרחשים בחלק הקדמי העליון של הגו, הם מופיעים לעתים קרובות בצורה ליניארית.
קלואיד אוריקולרי אחורי
קלואידים בכפות הרגליים עלולים להיות לא נוחים להליכה. הזרקות סטרואידים אינטראליות מבוצעות בדרך כלל מספר פעמים.
קלואידים נצפים בדרך כלל על הזרועות העליונות.
ביטוי אופייני של קלואידים בחזה.
relevance score : -100.0%
Referencesקלואידים נוצרים עקב ריפוי חריג לאחר פגיעה בעור או דלקת. גורמים גנטיים וסביבתיים תורמים להתפתחותם, כאשר שיעורם גבוה יותר אצל אנשים עם עור כהה ממוצא אפריקאי, אסייתי והספרדי. הקלואידים מתרחשים כאשר פיברובלסטים הופכים לפעילות יתר, מייצרים עודף קולגן וגורמי גדילה. זה מוביל להיווצרות של צמדי קולגן גדולות ולא תקינות, הידועות בשם קולגן קלואיד, יחד עם עלייה במספר הפיברובלסטים. מבחינה קלינית, הקלואידים מופיעים כגושים מוצקים וגומיים באזורים שנפגעו בעבר. שלא כמו צלקות רגילות, הקלואידים משתרעים מעבר לאתר הטראומה המקורי. המטופלים עשויים לחוות כאב, גירוד או תחושת צריבה. טיפולים שונים זמינים, כולל הזרקת סטרואידים, קריותרפיה, ניתוח, הקרנות וטיפול בלייזר.
Keloids result from abnormal wound healing in response to skin trauma or inflammation. Keloid development rests on genetic and environmental factors. Higher incidences are seen in darker skinned individuals of African, Asian, and Hispanic descent. Overactive fibroblasts producing high amounts of collagen and growth factors are implicated in the pathogenesis of keloids. As a result, classic histologic findings demonstrate large, abnormal, hyalinized bundles of collagen referred to as keloidal collagen and numerous fibroblasts. Keloids present clinically as firm, rubbery nodules in an area of prior injury to the skin. In contrast to normal or hypertrophic scars, keloidal tissue extends beyond the initial site of trauma. Patients may complain of pain, itching, or burning. Multiple treatment modalities exist although none are uniformly successful. The most common treatments include intralesional or topical steroids, cryotherapy, surgical excision, radiotherapy, and laser therapy.
Keloids result from abnormal wound healing in response to skin trauma or inflammation. Keloid development rests on genetic and environmental factors. Higher incidences are seen in darker skinned individuals of African, Asian, and Hispanic descent. Overactive fibroblasts producing high amounts of collagen and growth factors are implicated in the pathogenesis of keloids. As a result, classic histologic findings demonstrate large, abnormal, hyalinized bundles of collagen referred to as keloidal collagen and numerous fibroblasts. Keloids present clinically as firm, rubbery nodules in an area of prior injury to the skin. In contrast to normal or hypertrophic scars, keloidal tissue extends beyond the initial site of trauma. Patients may complain of pain, itching, or burning. Multiple treatment modalities exist although none are uniformly successful. The most common treatments include intralesional or topical steroids, cryotherapy, surgical excision, radiotherapy, and laser therapy.
המחקר הנוכחי מצביע על כך שג'ל סיליקון או יריעות יחד עם זריקות קורטיקוסטרואידים הם הטיפול הראשוני המועדף לקלואידים. ניתן לשקול טיפולים נוספים כגון 5-fluorouracil תוך‑פצעי (5-FU), bleomycin או verapamil, אם כי יעילותם משתנה. טיפול בלייזר, בשילוב עם זריקות קורטיקוסטרואידים או סטרואידים מקומיים תחת חסימה, יכול לשפר את חדירת התרופות. עבור קלואידים סוררים, הסרה כירורגית ולאחריה טיפול קרינתי מיידי הוכיחה יעילות. לבסוף, שימוש ביריעות סיליקון וטיפול בלחץ הוכח כמפחית את הסבירות להישנות של הקלואיד.
Current literature supports silicone gel or sheeting with corticosteroid injections as first-line therapy for keloids. Adjuvant intralesional 5-fluorouracil (5-FU), bleomycin, or verapamil can be considered, although mixed results have been reported with each. Laser therapy can be used in combination with intralesional corticosteroids or topical steroids with occlusion to improve drug penetration. Excision of keloids with immediate post-excision radiation therapy is an effective option for recalcitrant lesions. Finally, silicone sheeting and pressure therapy have evidence for reducing keloid recurrence.
Current literature supports silicone gel or sheeting with corticosteroid injections as first-line therapy for keloids. Adjuvant intralesional 5-fluorouracil (5-FU), bleomycin, or verapamil can be considered, although mixed results have been reported with each. Laser therapy can be used in combination with intralesional corticosteroids or topical steroids with occlusion to improve drug penetration. Excision of keloids with immediate post-excision radiation therapy is an effective option for recalcitrant lesions. Finally, silicone sheeting and pressure therapy have evidence for reducing keloid recurrence.
נכון לעכשיו, אין טיפול יחיד המתאים לכולם ומבטיח שיעור הישנות נמוך באופן עקבי עבור קלווידים. עם זאת, האפשרויות המתרבות, כגון שימוש בלייזרים יחד עם סטרואידים או שילוב של 5-fluorouracil עם סטרואידים, מוכיחות את עצמן. מחקר עתידי יכול להתמקד ביעילות של טיפולים חדשים, כגון השתלת שומן עצמית או טיפולים מבוססי תאי גזע, בניהול קלווידים.
There continues to be no gold standard of treatment that provides a consistently low recurrence rate; however the increasing number of available treatments and synergistic combinations of these treatments (i.e., laser-based devices in combination with intralesional steroids, or 5-fluorouracil in combination with steroid therapy) is showing favorable results. Future studies could target the efficacy of novel treatment modalities (i.e., autologous fat grafting or stem cell-based therapies) for keloid management.
There continues to be no gold standard of treatment that provides a consistently low recurrence rate; however the increasing number of available treatments and synergistic combinations of these treatments (i.e., laser-based devices in combination with intralesional steroids, or 5-fluorouracil in combination with steroid therapy) is showing favorable results. Future studies could target the efficacy of novel treatment modalities (i.e., autologous fat grafting or stem cell-based therapies) for keloid management.
צלקות הן חלק שכיח בתהליך הריפוי לאחר פציעות עור. באופן אידיאלי, הצלקות צריכות להיות שטוחות, דקות ולהתאים לצבע העור. גורמים רבים יכולים לגרום לריפוי לקוי של פצעים, כגון זיהום, זרימת דם מופחתת, איסכמיה וטראומה. צלקות עבות, כהות יותר מהעור הסביבתי או מתכווצות יתר על המידה עשויות לגרום לבעיות משמעותיות הן בתפקוד הפיזי והן בבריאות הרגשית.
Scars are a natural and normal part of healing following an injury to the integumentary system. Ideally, scars should be flat, narrow, and color-matched. Several factors can contribute to poor wound healing. These include but are not limited to infection, poor blood flow, ischemia, and trauma. Proliferative, hyperpigmented, or contracted scars can cause serious problems with both function and emotional well-being.
Scars are a natural and normal part of healing following an injury to the integumentary system. Ideally, scars should be flat, narrow, and color-matched. Several factors can contribute to poor wound healing. These include but are not limited to infection, poor blood flow, ischemia, and trauma. Proliferative, hyperpigmented, or contracted scars can cause serious problems with both function and emotional well-being.
צלקות קלואיד נראות בתדירות גבוהה יותר אצל אנשים ממוצא אפריקאי, אסייתי או ספרדי. לאנשים בגיל 10‑30 יש נטייה גבוהה יותר לפתח קלואיד מאשר לקשישים.
למרות שהן בדרך כלל מתרחשות במקום של פציעה, קלואיד (Keloid) יכול להתעורר גם באופן ספונטני. הוא יכול להופיע באתר של פירסינג ואף לאחר פצעון או שריטה. גורמים נוספים כוללים אקנה חמור, צלקות מאבעבועות רוח, זיהום במקום הפצע, טראומה חוזרת ונשנית, מתח עור מוגזם במהלך סגירת הפצע או גוף זר בפצע.
צלקות קלואיד יכולות להתפתח לאחר ניתוח. הן נפוצות יותר באתרים מסוימים, כגון בית החזה המרכזי (מניתוח סטרנוטומיה), הגב והכתפיים (בדרך כלל נובעות מאקנה), ואונות האוזניים (מפירסינג באוזן). הן יכולות להופיע גם על פירסינג גוף. האזורים השכיחים ביותר הם תנוכי האוזן, הזרועות, אזור האגן ומעל עצם הבריח.
הטיפולים הזמינים כוללים טיפול בלחץ, יריעות ג'ל סיליקון, טריאמסינולון אצטוניד (Triamcinolone acetonide) תוך‑נגע, ניתוחי קרינה, הקרנות, טיפול בלייזר, אינטרפרון (Interferon), 5‑FU וכריתה כירורגית.
○ יָחַס
צלקות היפרטרופיות יכולות להשתפר עם 5‑10 זריקות סטרואידים תוך‑נגעים במרווח של חודש אחד.
#Triamcinolone intralesional injection
ניתן לנסות טיפול בלייזר עבור אריתמה הקשורה להצטלקות, אך זריקות טריאמצינילון יכולות גם לשפר את האריתמה על ידי השטחת הצלקת.
#Dye laser (e.g. V-beam)